<h1>ספר המצות לרמב"ם — עשין פ"ב</h1>
<h2>דף יג.</h2>
והמצוה הפ"ב היא שצונו לערוף פטר חמור אם לא נרצה לפדותו והוא אמרו יתעלה (ס"פ תשא וכעי"ז ס"פ בא) ואם לא תפדה וערפתו. וכבר התבארו דיני מצוה זו גם כן במסכת בכורות (ספ"א). ויש למקשה שיקשה עלי ויאמר לאי זה דבר מנית פדייתו ועריפתו בשתי מצות ולא מנית אותן מצוה אחת ותהיה עריפתו מדיני המצוה כמו שקבלת בשורש השביעי. הנה יודע האל כי ההקש היה מחייב זה לולי מה שמצאנו לרבותינו ז"ל לשון יורה על היותם שתי מצות. והוא אמרם (בכורו' י"ג.) מצות פדיה קודמת למצות עריפה ומצות יבום קודמת למצות חליצה. וכמו שהיבמה מוכנת אם ליבום או לחליצה והיבום מצוה (מ"ע רי"ו) והחליצה מצוה (מ"ע רי"ז) כל אחת מצוה בפני עצמה כמו שנזכר כן פטר חמור מוכן או לפדיה או לעריפה וזו מצוה וזו מצוה כמו שאמרנו.
